פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

רשלנות רפואית בהריון גרמה ללידת תינוק עם מום קשה – ספינה ביפידה

מאת: עו"ד אבי לוטן

תביעה בגין "הולדה בעוולה" היא תביעת רשלנות רפואית בה נטען כי בלא מעשה הרשלנות היו יודעים הוריו של היילוד על הסיכון בהיריון, והיו שוקלים את האפשרות להימנע מן ההיריון או לבצע הפלה.

בכל המקרים הללו, עקב הרשלנות הרפואית בהריון (או יותר נכון במעקב ההריון) נמנע מןההורים מידע חיוני, או סופק להם מידע שגוי בדבר מצבה של היולדת או מצבו של העובר, ולכן הם לא יכלו לשקול אם לבצע הפלה ולמנוע את בואו לעולם של יילוד עם מום קשה או מחלה גנטית.

בת.א. 3198/01 פלוני נ' עירית ירושלים ואח' דן בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעת רשלנות רפואית בביצוע בדיקות אולטרסאונד במהלך ההריון וביצוע רשלני של מעקב ההריון אשר הובילו להולדה בעוולה.

במקרה הנדון, נולד תינוק הסובל ממום קשה ביותר מסוג ספינה ביפידה (שדרה שסועה). בשל מום זה סובל התובע מתסמונות ומהפרעות שונות בתפקוד ובניהן הידרוצפלוס, פגיעות נוירולוגיות, אורטופדיות ואורולוגיות שונות, לרבות שיתוק חלקי של פלג הגוף התחתון, חולשה בפלג הגוף העליון ואי שליטה על סוגרים.

תעלת השדרה מתפתחת בשבועות הראשונים של ההיריון. השדרה השסועה (ספינה ביפידה), היא פגם באיחוי המלא של עמוד השדרה, כאשר חלק מעצבי חוט השדרה והקרומים העוטפים אותו פורצים אל מחוץ לתעלת עמוד השדרה. החסר יכול להיות בכל מקום בעמוד השדרה, אך לרוב הוא באזור הגבי התחתון. התסמינים משתנים בהתאם לחומרת הפגיעה בחוט השדרה ובשורשי העצבים. חלק מהילדים אינו סובל משום תסמינים או שהתסמינים הם מזעריים, וחלק אחר, חלש ומשותק בכל האזורים מתחת לגובה המום.

אחד האמצעים הפשוטים והאמינים ביותר לבדיקת קיום המום, הוא זה: איתור רמות גבוהות של חלבון עוברי בדמה של האם. בדיקת החלבון העוברי היא מהבדיקות החשובות ביותר במהלך ההיריון, שכן רמה גבוהה של חלבון עוברי, מעידה על הסתברות גבוהה יותר לשדרה שסועה (ספינה ביפידה), לחוסר מוח או לאנומליות דומות אחרות אצל העובר. החלבון העוברי מאתר 90%-85% מכלל העוברים הסובלים מפגמים בחוט השדרה. בנוסף, רמה נמוכה של חלבון עוברי בדמה של האם יכולה להעיד על קבוצה נפרדת של אנומליות, ובהן: תסמונת דאון.

באותו עניין שנדון לעיל קבע בית המשפט קבע כי אימו של התובע הופנתה לבצע בדיקת חלבון עוברי במהלך ההריון, אך בחרה שלא לבצעה. עם זאת קבע בית המשפט כי הרופאים שביצעו את מעקב ההריון לא טרחו להסביר לאם אודות חשיבות בדיקה זו, אשר הייתה עשויה לאתר את המום. עוד נקבע כי הרופאים לא ביצעו מעקב מסודר ולא ווידאו האם האם ביצעה את הבדיקה.

לעניין זה ציין בית המשפט כי בשנים האחרונות גוברת ההכרה בפסיקה כי אחריותו של רופא אינה מסתיימת עם יציאתו של המטופל מחדרו. נפסק כי חלק מחובתו של הרופא הינה חקירה ובירור מעקב, כזה או אחר, אחר ביצוען של בדיקות, אשר אליהן נשלח המטופל על ידו, או על ידי רופאים אחרים, אליהם שלח את המטופל בהתחשב במאפייניה של התובעת (אישה צעירה בעלת רקע חרדי שאך נישאה בשידוך ולה זה הריון ראשון), בהתחשב בחשיבותה של הבדיקה לחלבון עוברי; וגם בהתחשב בקלות היחסית של ביצוע המעקב, לאור ביקוריה התכופים של התובעת במרפאה, קבע בית המשפט כי אי ביצוע מעקב אחר ביצוע הבדיקה לחלבון עוברי, בנסיבות אלו, מהווה הפרה של חובת הצוות הרפואי כלפי התובעת העולה כדי רשלנות רפואית.

העילה השנייה אותה הציגו התובעים בכתב התביעה היא כי אילו בדיקות האולטרסאונד שבוצעו לאימו של התובע במהלך ההריון היו מבוצעות כראוי, היו הרופאים מגלים, כבר בשלבי ההריון המוקדמים, כי קיים פער משמעותי בקצב גדילת העובר, מה שהיה מוביל לאיתור המום הקשה ממנו הוא סובל ובכך הייתה נמנעת לידתו.

בית המשפט קבע כי רשלנות מבצע בדיקת האולטרסאונד היא כפולה : (1) אי גילוי המום; (2) אי דיווח על קשיי הבדיקה, לשיטתו, לגילוי מומים מהסוג של ספינה ביפידה.

בית המשפט קבע כי הרופא שביצע את בדיקות האולטרסאונד התרשל כאשר לא ביצע בדיקה מדוקדקת של עמוד השדרה (בין היתר לאור היעדר קיומה של בדיקת חלבון עוברי) ולא ספר ביסודיות את מספר החוליות. אילו היה הרופא מבצע את הבדיקה כראוי- היה המום (ספינה ביפידה) מתגלה וניתן היה לסיים את ההריון.

בית המשפט קבע כי כל הרופאים אשר היו שותפים בביצוע מעקב ההריון קרי-טיפת חלב, הרופא שביצע את בדיקות האולטרסאונד והרופא שביצע את מעקב ההריון לאחר ביצוע בדיקות האולטרסאונד, אחראים לכך שהמום (ספינה ביפידה) לא אותר במועד וכתוצאה מכך לא נשקלה אפשרות ביצוע הפלה במועד והתובע נולד במומו (הולדה בעוולה).

כבכל תביעות רשלנות רפואית בעילת "הולדה בעוולה", אין חולק כי מומו של התובע אינו תוצאה של התרשלות הרופאים. כמו כן, אין טענה כי אילו לא התרשלו הנתבעים, ניתן היה לרפא את המום, כך שהתובע יכול היה להיוולד ללא המום או ללא תוצאותיו.

טענת התובעים היא זו: אילו לא התרשלו הרופאים, כי אז היו הורי התובע מודעים למומו של התובע, עוד במהלך ההיריון. אם היו הורי של התובע מודעים למומו של התובע, כי אז היו בוחרים ההורים להפסיק את ההיריון, ומן התובע היו נחסכים חיי הסבל הנגרמים לו בשל המום, אותו מום, אשר עקב רשלנותם של הנתבעים, לא התגלה במועד.

בית המשפט קבע כי בכדי להכריע האם קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין הנזק, קרי: הולדת התובע במומו, יש לבחון שתי שאלות:

(1) האם אילו לא התרשלו הרופאים, ניתן היה לגלות את המום; במקרה זה, כאמור, נקבע שניתן היה לגלות את המום (ספינה ביפידה).

(2) האם אילו התגלה המום, היה ההיריון מופסק, טרם זמנו, בדרך של הפלה ? בית המשפט קבע כי מבחינה חוקית לכאורה לא היתה מניעה חוקית או מעשית לבצע את הפלת העובר כך שהשאלה שנותר לשאול הינה האם אימו של התובע היתה מוכנה להפסיק את ההיריון אילו היו מיידעים אותו אודות המום הקשה ממנו בנה עתיד לסבול כל שארית ימי חייו.

הנתבעים טענו כי היות והורי התובע משתייכים לעדה החרדית הם לא היו מבצעים הפלה.

בית המשפט קבע כי לטעמו בתביעות מסוג זה, המכונות תביעות הולדה בעוולה, מספיק לתובע אם יוכיח כי הרופא התרשל באי גילוי המום. לדברי כב' השופט דרורי עקרון השוויון במדינת ישראל, מחייב כי יינתן פיצוי זהה לכל מי שנולד בעל מום, ללא קשר לעוצמת הדת של אימו או של הוריו.

אולם מכל מקום, קבע בית המשפט כי הוריו של התובע היו מפסיקים את ההיריון, אילו לא היו מתרשלים הנתבעים והיו מוסרים לתובעים על המום של העובר במועד אשר היה צריך לגלותו, מועד אשר היה מאפשר את ביצוע הפסקת ההיריון, ללא כל קושי.

בית המשפט קיבל את תביעתם של התובע והוריו בגין הולדה בעוולה וקבע כי סך הפיצוי לו הם זכאים עומד על סך של כ- 9,000,000 ₪ (כולל תשלומי הביטוח הלאומי).

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com