פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

רשלנות רפואית בטיפול – אי מתן תרופת קומודין הוביל לאירוע מוחי

מאת: עו"ד אבי לוטן

בת"א (חיפה) 691/03 ק. נ' שירותי בריאות כללית הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לפי הנטען, עקב רשלנות רפואית מצד הנתבעת.

במהלך שנות ה- 90 היה התובע במעקב קרדיולוגי אצל הנתבעת, בשל אירועים של פרפור חדרים ואי ספיקת לב. בבדיקת CT מיום 04/05/98 שנערכה אצל הנתבעת, נמצא כי התובע סובל ממחלת הפריקרדיטיס, שהתבטאה בהסתיידות גסה היקפית של הפריקרד. בעקבות אבחון המחלה ניתנה לתובע תרופת "קומדין", שמטרתה למנוע היווצרות קרישי דם על ידי דילול הדם.

בשנת 1999 אושפז התובע בבי"ח "העמק" עקב החמרה במצבו. בבדיקה אובחנה אי ספיקת לב ימנית קשה עם גודש ורידי ניכר , הגדלה ניכרת של הכבד והטחול והסתיידות בפריקרד. במהלך האשפוז בוצע צנתור והתובע אובחן כסובל מ- Constrictive Pericarditis , דלקת כרונית של הפריקרד, המצרה את הלב ופוגעת בתפקודו.

לאור האבחנה הומלץ לתובע לעבור ניתוח לקילוף הפריקרד. במהלך האשפוז, ניתנה הוראה להפסיק את מתן תרופת הקומדין עד להוראה חדשה.

התובע הופנה לביצוע הניתוח לבית החולים "כרמל", ולאחר דיון בעניינו מיום 3.9.99, הוחלט גם שם כי יש מקום לבצע את הניתוח. בפועל, התובע לא זומן לניתוח, הניתוח לא בוצע והתובע המשיך להיות במעקב רפואי בקופת החולים בקהילה.

ביום 27.8.01 אושפז התובע בבי"ח העמק והתברר כי לקה בארוע מוחי (CVA), בעקבותיו חלה החמרה במצבו הרפואי.

התובע אישר כי ביקר אצל הרופא המטפל כשלושה שבועות לפני האירוע המוחי והאחרון הזהיר אותו כי אם לא יקח קומודין – יגיע לכסא גלגלים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי כאשר הוחלט לראשונה על הניתוח, בשנת 1999, מצבו הרפואי של התובע היה כזה שהצדיק את ביצועו. הרופא האחראי על הטיפול בתובע בבי"ח העמק, מי שהפנה אותו לביצוע הניתוח בבית חולים "כרמל" ומי שהיה מעורב בקבלת ההחלטה על הצורך בניתוח עם צוות הכירורגים של בית חולים "כרמל", אישר בחקירתו הנגדית כי ביצוע הניתוח היה צפוי תוך שבועיים או שלושה.

ביהמ"ש קבע שצודקים התובעים בטענתם כי הנתבעת לא הציגה כל החלטה מאז 1999 ועד 2001 שלא לנתח את התובע ולפיכך, ממילא, לא ניתן לבחון נכונות החלטה שלא התקבלה.

ביהמ"ש קבע שבחינת הראיות מעלה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענתה אודות סירוב התובע לעבור את הניתוח.

ביהמ"ש דחה את טענת הנתבעת לפיה בשיחה טלפונית עם מזכירה ממחלקת ניתוחי לב הביע התובע את סירובו לביצוע הניתוח – לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריות, באשר בנסיבות שכאלה חלה חובה על הרופא המטפל לפנות אל תובע, לשמוע הסבריו מדוע הוא מסרב לניתוח, לבחון את מצבו ולהעמידו על הסיכונים שבסירובו - דבר שלא נעשה בפועל.

אשר על כן, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ביצעה את ניתוח קילוף הפריקרד.

אין מחלוקת כי התובע קיבל קומדין עוד קודם לאירוע המוחי. ביוני 1999 התובע קיבל הוראה להפסיק את השימוש בקומדין ורק ביום 27/08/01 קיבל הוראה לחידוש הקומדין.
הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי לא היה מקום להפסיק את הטיפול בקומודין למשך שנתיים, אך טוענת כי הטיפול חודש בזמן, קודם לאירוע המוחי. הנתבעת גם חולקת על הקשר הסיבתי בין הנזק לטיפול התרופתי.

אין מחלוקת כי שלושה שבועות לפני האירוע המוחי נאמר לתובע לחדש את הטיפול בקומודין. בנוסף, מעדות הצדדים הסיק ביהמ"ש כי גם הוסברה לתובע החיוניות שבלקיחת התרופה והסכנה הכרוכה באי לקיחתה.
מעדות התובע גם עולה כי לא נטל את התרופה חרף המלצות הרופא המטפל ואולם אין בכך, לדעת ביהמ"ש, די כדי לקבוע כי הטיפול חודש בזמן, באופן שמנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לאירוע המוחי , כיון שבכל מקרה קודם לחידוש הקומודין נדרש לבצע בדיקות מחודשות, והרי שלא סביר שניתן היה למנוע את האירוע על ידי טיפול של ימים ספורים או של שבוע או של 10 ימים לאחר שנתיים של הפסקה.
אשר על כן, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת התרשלה גם באי מתן הקומודין.

ביהמ"ש קבע שאדישות התובע לגורלו וישיבתו בחיבוק ידיים במשך תקופה של שנתיים, מבלי שהתעניין כלל בניתוח המיועד לו – מהוה עדות לכך שלא נהג כאדם אחראי. התובע אינו מתעניין מדוע לא נקבע מועד לניתוח, אינו מבקש לקבוע תור ומטיל את האחריות למצבו על אחרים (כל זאת, כאשר הוא מודע, כדבריו, למצבו הבריאותי המעורער ולחשיבות הניתוח שעליו לעבור). בנסיבות אלה - יש לראות בהתנהגותו סטיה מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר.

באשר לקומודין – הן מעדות התובע ואשתו עולה כי התובע היה מודע לחיוניות הטיפול בקומודין ולדעת ביהמ"ש, כשם שלא יכול היה להיות אדיש לגורלו באשר למועד הניתוח, כך היה עליו לגלות התעניינות באשר לחידוש הטיפול בקומודין, לאחר שנוכח לדעת כי לא זומן לניתוח והפסקת הקומודין שוב אינה נדרשת.

התובע גם גילה אדישות לגורלו כאשר לא נטל את הקומודין סמוך לאירוע המוחי לאחר שקיבל הנחיה מהרופא לעשות כן.

אין ספק כי רשלנות הנתבעת באי ביצוע הניתוח ובאי מתן הקומודין רק החמירה את מצבו של התובע ואינה הגורם למצב זה. טענתו של התובע כי תפקד כרגיל לפני האירוע, ללא כל מגבלות, נדחית על ידי הן לאור תאור מצבו שחייב ביצוע הניתוח.

לאור העובדה שלא ניתן לקבוע בודאות מלאה מה הגורם לנזקי התובע – האם אי ביצוע הניתוח החמיר את מצבו, מה התרומה המדויקת של אי מתן הקומודין להתרחשות האירוע המוחי, מה הסיכוי שביצוע הניתוח היה משפר את מצבו של התובע, הסיכון הכרוך בניתוח ומצבו הבריאותי הן קודם לשנת 1999 והן לאחר מכן (גם לאור מחלת הסרטן בה לקה בשנת 2004), קבע ביהמ"ש את האחריות לנזק על דרך האומדן.

גורם נוסף שנלקח בחשבון בקביעות "התרומה" הנ"ל הוא הסיכוי שהתובע היה מסרב לעבור את הניתוח לו היה נקבע לו תור לניתוח, הוא היה מוזמן לשיחה עם הרופא המטפל והיו מעמידים אותו על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניתוח.

בענייננו - לנוכח הסיכון הגבוה הכרוך בניתוח, סיכויי ההצלחה הלא גבוהים של ניתוח שכזה והעובדה שזמן קצר לאחר קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח חל שיפור במצבו של התובע - סביר כי התובע "כחולה סביר", לא היה נותן הסכמתו לניתוח שכזה.

בע"א 44/08 קבע ביהמ"ש העליון שלא ניתן לקשור, בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי, בין הימנעותה של המערערת מביצוע הניתוח לבין הימנעותה של זו ממתן הקומודין למשיב. ביהמ"ש העליון קבע שבמקרה דנן התובע לא היה נותן את הסכמתו לניתוח, ועל כן הנתבעת לא התרשלה לגביו בנוגע לכך.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אחריותה של הנתבעת לנזקיו של התובע שמקורם באירוע המוחי בו הוא לקה בשנת 2001 ואשר נגרם כתוצאה מהימנעותם של רופאי המערערת מלטפל במשיב באמצעות קומדין עומדת על 70% (במקום 50% שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי).

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com