פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

רשלנות רפואית בלידה גרמה לשיתוק על שם ERB

מאת: עו"ד אבי לוטן

ניהול רשלני של הליך הלידה עלול להוביל לתוצאות הרות אסון עבור היילוד ולהותירו עם פגיעות קשות אשר ילוו אותו כל ימי חייו.

כך לדוגמא בת"א (ירושלים) 8363/06 – ל.פ נ' מרכז רפואי "ספיר - בית-חולים "מאיר" ואח' נדונה תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה אשר הובילה לפגיעתה של התובעת הסובלת משיתוק ע"ש ארב (ERB).

התובעת, נולדה בבית החולים "מאיר", השייך לשירותי בריאות כללית. היא נולדה בלידה ואגינלית בעזרת שולפן ריק, לאחר מתן תרופות לזירוז. במהלך הלידה אירע סיבוך של "פרע לידת כתפיים". פרע כתפיים מתרחש כאשר אגן האם הינו בגודל המאפשר את מעבר ראש העובר ולידתו, אך אינו גדול מספיק על מנת לאפשר את מעבר הכתפיים.

סמוך לאחר לידתה אובחן אצל התובעת רפיון מוחלט של הגפה השמאלית העליונה. התובעת עברה מאז מספר ניתוחים בניסיון לשפר את מצבה, אולם אלו לא הועילו והיא סובלת היום משיתוק בידה השמאלית (שיתוק ע"ש ERB של המקלעת העצבית הברכיאלית).

ההיריון עם התובעת היה הריונה העשירי של אם התובעת. התובעת הייתה ילדתה השמינית. בעבר ילדה האם תינוק במשקל 4,500 ג'. במועד הרלוונטי הייתה אם התובעת בשבוע ה- 40 להיריון, ושקלה 125 ק"ג. התובעת נולדה במשקל 5,440 גרם. יושם לב, כי משקלה של התובעת בלידתה היה גדול ב- 1,440 גרם ממה שהוערך מספר ימים קודם לכן. המדובר בהפרש של כ- 36%. אין מחלוקת, כי עובר במשקל זה נחשב לעובר מאקרוזומי הגדול מהרגיל.

שני המומחים, הן של התביעה והן של ההגנה, הסכימו כי לקראת כל לידה, גם כזו שאין בה גורמי סיכון, יש לבצע הערכת משקל של העובר, וכאשר קיימים גורמי סיכון לעובר מאקרוזומי לא כל שכן, שהרי האפשרות שלפיה מדובר בעובר מאקרוזומי רלבנטית להחלטה באשר לאופן ביצוע הלידה.

ביהמ"ש קבע שעל הרופאים מוטלת חובה לאסוף את כל הנתונים הרלבנטיים על פי הידע הרפואי הקיים באותה העת, לבחון אותם ולפעול במיומנות רפואית סבירה על יסודם. על זאת הוסיף ביהמ"ש שלא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של החולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו וקביעותיו, על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון.

הערכת המשקל של התובעת היא רכיב חיוני במסגרת השיקולים שהיה על הנתבעים לשקול בניהול הלידה. במקרה שלפנינו היו קיימים מספר גורמי סיכון לעובר מאקרוזומי ולפרע כתפיים: עודף משקל קיצוני של האם; הריון עשירי שלה; הריון שאינו עודף אך "גבולי"; הולדתו בעבר של עובר שמשקלו היה 4,500 גרם.

והנה למרות גורמים אלו, לא בוצעה לתובעת אלא הערכת משקל אחת ויחידה, קלינית בלבד, ואף זאת רק שמונה ימים לפני הלידה. לא בוצעה הערכת משקל עדכנית עם קבלתה של היולדת לחדר לידה. לאורך כל הדרך לא בוצעה ולו הערכת משקל אולטרא-סונית אחת, אשר היתה מאששת את גודלו של הוולד. חרף הקושי לבצע הערכת משקל עקב משקלה הגבוה של היולדת, לא נעשה כל ניסיון לאמת את תוצאותיה של הערכת המשקל ה"היסטורית" על ידי רופא נוסף.

ביהמ"ש קבע שכפועל יוצא מכך, ההחלטות בדבר אופן ביצוע הלידה התקבלו על סמך תשתית עובדתית חסרה. בנסיבות העניין אין סיבה שלא להניח, כי לו רק היו הנתבעים מבצעים הערכות משקל עדכניות עם קבלתה של היולדת לחדר לידה, היה משקלה החריג של התובעת (5,440 גרם) מתגלה על נקלה והלידה הייתה מבוצעת בניתוח קיסרי.

ביהמ"ש קבע שלאור מכלול הנתונים נראה, כי במסגרת בחינתה של הערכת המשקל היחידה, אשר נעשתה, כאמור, שמונה ימים לפני הלידה, כלל לא נתנו הנתבעים את דעתם על טווח הטעות האפשרי של 20% כמקובל אצל עובר גדול או יולדת שמנה, מזה, ועל קצב גדילתו של העובר, מזה.
נכון הדבר, כי היולדת ילדה בעבר בלידה רגילה תינוק במשקל 4.5 קילוגרם, אך בענייננו היו מובילות הערכות משקל, לו רק נעשו כיאות, למשקל העולה על 5 קילוגרם. הדעת נותנת, כי במקרה כזה הייתה הלידה מנוהלת מראש במסגרת ניתוח קיסרי.

ביהמ"ש קבע שנכון שהשמנת היתר של היולדת הייתה שיקול נגדי לביצוע ניתוח קיסרי, אך קיבל עמדתו של מומחה התביעה, כי סיכוניה של לידה ואגינלית לעובר שמשקלו יותר מ- 5 קילוגרם היו גדולים יותר.

לו רק היו הנתבעים מביאים בחשבון את טווח הטעות של הערכת המשקל ה"היסטורית" ואת קצב גדילתה של התובעת מאז ביצועה ועד ללידה, או לו רק ביצעו הערכות משקל עדכניות עם קבלת היולדת לחדר לידה, אזי היו נמנעים מאותו ניסיון חילוץ ומבצעים ניתוח קיסרי מלכתחילה.

ביהמ"ש קבע שאף אם במקרה דנן ניתן היה לשקול תחילה ליילד את התובעת בלידה רגילה, הרי פני הדברים השתנו בתכלית במהלך השלב השני של הלידה: עם חלוף 45 דקות מתחילתו של השלב השני הוחלט להעביר את היולדת לחדר ניתוח. עד לניסיון לחלץ את ראשה של התובעת באמצעות שולפן ריק, כבר חלפה למעלה משעה מתחילתו של השלב השני.

עיכוב כגון זה בהתפתחות השלב השני, אשר אליו חברו בענייננו גורמי סיכון לעובר מאקרוזומי והערכה שלפיה מדובר בעובר גדול, מהווה אינדיקציה משמעותית לסיבוך של פרע כתפיים.

ואם בכך לא די, הרי בהינתנם של גורמי סיכון למאקרוזומיה, מגביר גם יילוד מכשירני את הסיכון לפרע כתפיים באופן משמעותי. במצב דברים זה, קבע ביהמ"ש שההחלטה להימנע מניתוח קיסרי ולעשות שימוש בשולפן ריק, הייתה בלתי סבירה.

ביהמ"ש קיבל את טענת מומחה התביעה שלפיה פגיעתה העצבית של התובעת במקלעת הזרוע נגרמה במהלך לידתה ועקב יילודה בלידה רגילה. הוכח, אפוא, כדבעי קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הפגיעה העצבית והנכות, והתביעה בגין רשלנות רפואית בלידה התקבלה.

למן לידתה עבר התובעת לא פחות מ- 6 ניתוחים (האחרון שבהם בשנת 2005) אך אלה לא הועילו וידה השמאלית נותרה משותקת. לאור חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים, הושגה הסכמה לפיה נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 60%.

לסיכום פסק ביהמ"ש לטובת התובעת סכום פיצויים של כ- 2,500,000 ₪.


לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com